היגענו לנמל התעופה כארבע שעות לפני העליה למטוס, הורדנו את הציוד ופיזרנו רכבים לחניות מחוץ לנמל התעופה (עניין בסיסי של חיסכון במחירי חנייה לטווח ארוך).
כמות הציוד גרמה לאנשים רבים להביט בנו בתמיהה ולשאלות. בשטחי ההעמסה משבר ראשון... בהתחלה טענו שהמטוס ( 737-800 ) קטן מדי ובכלל יש "קונטיינר של פירות" שמקצר ב 3 מטר את בטן המטוס.
טלפונים לבקרים, שרשרת של בעלי תפקידים שבאים לבחון את המצב ולטעון בנחרצות "אתם לא עולים" יצרה תחושה קשה של אי ודאות.
הפקידה הקולטת שואלת "איך שוקלים את זה?" ונסיון מגושם של שקילה סיימו את העניין בהערכת משקל...
האחראי בשטח התחבר ללירן (המכונה מעתה "יהיה בסדר") באופן מיוחד והחליט לעזור בצורה יוצאת דופן. מצאנו את עצמנו סוחבים את הגלשנים ברגע האחרון לפתח הסבלים, יש סיכוי...
כרטיסי עליה למטוס הונפקו, שולמו קנסות משקל עודף ( נמוכים ממה שציפינו) וכניסה לדיוטי פרי קצת אחרי זמן עליה למטוס (אין מה לדבר על קניות).
מחפשים את הגלשנים מחלון הגייט. רואים שהניחו אותם בצורה מפחידה על הקונטיינר. מקווים לפגוש את הגלשנים בנקודת היעד בשלום...
בטיסה ניסינו לישון... אילן מלא תובנות :) ,מנסים בכל זאת לישון.
במדריד מסתכלים מהגשר על הגלשנים יוצאים מבטן המטוס בציפיה, מצלמים וחוטפים נזיפה מאנשי הביטחון, ממתינים לגלשנים, הסבלים לא מצליחים להעביר אותם דרך הדלת לאולם הכבודה. מנסים בדרך אחרת... יש!
מתנהלים בכבדות למשרדי יורופקאר, זה לא הטרמינל הנכון... אתם לא רציניים! לא נורא, מביאים לנו את הרכב...
לאחר כשלש שעות, נסיעה ארוכה מאד לפוטוגל, אני כמעט נרדם על ההגה, החלפה... התברברות קצת לפני הסוף (חגי: "בחיים לא יבנו פה מלון, יש שיחים בצידי הדרך"), תוכנת הניווט מפוטרת... שואלים אנשים ומקבלים הדרכה, גווווול.
בערב יוצאים לבירה עם המארגנים, חלק פרשו לישון ואני מנקר בצורה מצחיקה על כוס בירה.
מחר טיסות סימולציה לתחרות וכינוס בשעה 10:00 בשדה נחיתה.
כמות הציוד גרמה לאנשים רבים להביט בנו בתמיהה ולשאלות. בשטחי ההעמסה משבר ראשון... בהתחלה טענו שהמטוס ( 737-800 ) קטן מדי ובכלל יש "קונטיינר של פירות" שמקצר ב 3 מטר את בטן המטוס.
טלפונים לבקרים, שרשרת של בעלי תפקידים שבאים לבחון את המצב ולטעון בנחרצות "אתם לא עולים" יצרה תחושה קשה של אי ודאות.
הפקידה הקולטת שואלת "איך שוקלים את זה?" ונסיון מגושם של שקילה סיימו את העניין בהערכת משקל...
האחראי בשטח התחבר ללירן (המכונה מעתה "יהיה בסדר") באופן מיוחד והחליט לעזור בצורה יוצאת דופן. מצאנו את עצמנו סוחבים את הגלשנים ברגע האחרון לפתח הסבלים, יש סיכוי...
כרטיסי עליה למטוס הונפקו, שולמו קנסות משקל עודף ( נמוכים ממה שציפינו) וכניסה לדיוטי פרי קצת אחרי זמן עליה למטוס (אין מה לדבר על קניות).
מחפשים את הגלשנים מחלון הגייט. רואים שהניחו אותם בצורה מפחידה על הקונטיינר. מקווים לפגוש את הגלשנים בנקודת היעד בשלום...
בטיסה ניסינו לישון... אילן מלא תובנות :) ,מנסים בכל זאת לישון.
במדריד מסתכלים מהגשר על הגלשנים יוצאים מבטן המטוס בציפיה, מצלמים וחוטפים נזיפה מאנשי הביטחון, ממתינים לגלשנים, הסבלים לא מצליחים להעביר אותם דרך הדלת לאולם הכבודה. מנסים בדרך אחרת... יש!
מתנהלים בכבדות למשרדי יורופקאר, זה לא הטרמינל הנכון... אתם לא רציניים! לא נורא, מביאים לנו את הרכב...
לאחר כשלש שעות, נסיעה ארוכה מאד לפוטוגל, אני כמעט נרדם על ההגה, החלפה... התברברות קצת לפני הסוף (חגי: "בחיים לא יבנו פה מלון, יש שיחים בצידי הדרך"), תוכנת הניווט מפוטרת... שואלים אנשים ומקבלים הדרכה, גווווול.
מחר טיסות סימולציה לתחרות וכינוס בשעה 10:00 בשדה נחיתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה